[23 May 2011 | תגובה אחת | ]
גם הבניינים לא נשארים מאחור

קר בחוץ והשמיים אפורים. גשום. מחשיך. שאריות אחרונות של חורף שנגמר מבלי ששמתי לב. המלצרית נגשת אלי עם שני תפריטים ושתי כוסיות קטנות של יין חם. “לא צריך שתיים”, אני אומרת לה. “את לבד?” היא עונה בפליאה מהולה בהשתתפות חרישית בצערי, בעודה אוספת חזרה את התפריט השני לחיקה. אני שוקלת האם לענות לה ברצינות מלאה שמחכים לי בבית, אבל בוחרת להנהן. מה אכפת לי בכלל. “שיהיו לך שתיהן” היא אומרת, רומזת שבהן אטביע את יגוני הבלתי קיים. אז אני מזמינה עוד אחת, בגודל מלא. למה לי לשבור את התדמית?

המשך קריאה »

Featured, הרהורים, קסם, רגש, תשוקה »

[11 Jan 2012 | 3 תגובות | ]
ריח של ים

יום אחד נפגש ברחוב
אני אהיה אשה נשואה
אתה תהיה
אתה

Featured, אוכל, חפוזים ביפו, טיול, קסם »

[22 May 2011 | 2 תגובות | ]
Emanuel

כנסיית עמנואל נמצאת במקום שניתן בקלות להכתירו כנקודה המפתיעה ביותר בתל אביב. כמה מאות מטרים אל תוך שדרות ירושלים (מהצד של יפו) מתחילים להציץ שמאלה אל תוך הסימטאות. אין מה לפחד – באחת מהן יגיח לפתע, מבין הטינופת של המוסכים, צריח גבוה של כנסיה. בנקודה הזו חותכים שמאלה ומתחילים לנווט לפיו. כמה דקות של פיתולים ובקצה של עלייה קטנה ונטושה פתאום מתגלה המושבה האמריקאית – במלוא הדרם של שני רחובותיה המשובצים בתים זעירים.

בגדים, צרכנות, תשוקה »

[24 Nov 2010 | אין תגובות | ]
לאנווין ל HM

בשלב זה אני אשבור את המתח ואומר – לא נכנסתי לתוך המתחם הסגור שבו הושקה אתמול הקולקצייה הבינלאומית של לאנווין לרשת H&M. הפוסט הזה לא נכתב כשאני עטוייה בשמלה אסימטרית צהובה ואת כפות רגליי לא מקשטות נעליים בהשראת הראנוויי של 2009. אפילו אין לי איזה זוג עגילים למזכרת. כוסומו, אני לא מחכה שעתיים וחצי בתור בשביל אף אחד.

הרהורים, חפוזים ביפו, פרידה, קסם, רגש, שינוי »

[28 Aug 2010 | תגובה אחת | ]
לדירה שלי יש רצפה מצויירת

לבית שלי, חמישה מטרים על ארבעה, כפול שתי קומות, פלוס חצר, יש רצפה מצויירת. במרחק של מרצפת בנאלית אחת מהקיר, עוברת מסגרת שחורה מעוטרת מעויינים, הכולאת בתוכה פרחים בעלי שמונה עלי כותרת. המדרגות אל הקומה השניה, המרוצפת לוחות עץ חשוף, עשויות פלדה במרקם תעשייתי. הצבע שעליהן כבר מתחיל להכנע לכתמי חלודה כתמתמים בפינות, אבל הקונסטרוקציה משדרת יציבות מספקת כדי לעשות את הדרך למטה, מהמיטה לשירותים, בשלוש בלילה גם מבלי להדליק את האור.

בלוגים, גאדג'ט, טכנולוגיה, סקירה, צרכנות »

[17 May 2010 | 8 תגובות | ]
ליזוזום טיזרית

כל כמה ימים, נמאס לי לעבוד מהבית. המטבח קורא לי, האבק בפינות החדרים קורץ לי בשובבות ומקלחת צהריים הופכת לפתע לאופציה הגיונית, אפילו כשהמזגן דולק. בדיוק בימים כאלה אני מכריחה את עצמי לעטות את מיטב מחלצותי (ובעיקר את הגבוהות שבנעלי) ומשלחת את עצמי אל פינה רנדומאלית ברחבי העיר, כדי להצטרף למיטב רובצי בתי הקפה התל אביביים ולפטופיהם.

גאדג'ט, טכנולוגיה, סקירה »

[3 May 2010 | 7 תגובות | ]
syncflow2_1

תזמון זה הכל בחיים, אין מה לומר. מספיק איחור של רבע שעה לפגישה כדי ליצור את הרושם הלא נכון על האנשים החיוניים ביותר ורק שלוש דקות מיותרות בחיפוש אחר אולם הרצאות עלום שם ביום הראשון ללימודים, מעלות משמעותית את הסיכון לשבת בשורה הראשונה, בדיוק מתחת למטחי הרוק העויינים של המרצה.

הרהורים, טיול, פרידה, רגש, תשוקה »

[30 Apr 2010 | 6 תגובות | ]
Road_25_israel

באקט של ספונטניות אופיינית, מצאתי את עצמי לקראת חצות הלילה, בתחנה המרכזית של תל אביב. הפלגתי במעלה הדרגנועים המקרטעים והנוף האנושי המתעתע של התחנה התחלף בין הקומות. תמיד מדהים אותי לראות כמה הבדלים יכולים להסתתר בין כמה מטרים של בטון ואוויר: הפרצופים השחורים של אלה שעומדים לבלות שם את הלילה, התחלפו בעיניהם העייפות של אלה שיהיו בבית תוך עשרים דקות עירוניות זריזות ואז הפכו להבעותיהם הערניות ועמוסות התיקים של הממתינים בקומות העליונות כדי לצאת לדרך ארוכה.

אופנועים, הרהורים, טיול, קסם, רגש »

[2 Apr 2010 | תגובה אחת | ]
לילה בדרום. צילום: ג'ייק.

רגע לפני שינה במחוזות בלתי מוכרים, שנינו מבינים לפתע עד כמה שונה החוויה הזו בשביל שנינו. בשבילך הדרך היא נקודה אחת במרחק שממנה מגיחה, גדלה ומתהווה המציאות, על כל הפרטיה הקטנים ביותר, אל תוך שדה הראיה הממוקד. בשבילי הדרך היא ברובה הגו שלך וקרעים-קרעים של מציאות שמבליחה לרגע, כאילו יש מאין, בזווית העין ונעלמת מעבר לכתף כאילו מעולם לא הייתה אלא הזייה. דמיין איזה קסם יכול היה להיות לו יכולנו להיות ראש אחד שרואה הכל.

הרהורים, צרכנות, רגש »

[29 Mar 2010 | 7 תגובות | ]
סאמר. הו כה מיוחדת.

היא כל כך מקסימה כשהיא רוכבת על האופניים הישנות שלה, כשהיא עומדת במעבר החציה, כשהיא משכפלת דפים במכונת הצילום במשרד. היא בכלל בחורה רגילה – גובה ומשקל ממוצעים לחלוטין, השכלה והשקפה שגרתית, אבל יש בה איזה קסם – נימה של צחוק, ניצוץ במבט – איזו איכות נסתרת שפורשת מלפניה שביל המרוצף לבנים צהובות ועליו פרוש שטיח אדום.

אופנועים, הרהורים, פחד »

[24 Mar 2010 | 4 תגובות | ]
אספלט. ילדים, אנא צבעו את הברך של ליזוזום בתמונה.

רגע אחד של חוסר ריכוז, כידון משתולל, נסיון התחמקות כושל והנה אני מתחת לאופניים שלי ואיזו אישה רצה אלי כדי לבדוק אם אני עדיין בחיים ומתנשפת כמו ספינת קיטור. לרגע אני דואגת יותר לאי ספיקת הלב הפונציאלית שלה מאשר לשלומי, אבל ההרגשה של הברך שנרטבת מתחת לבד הדקיק מסחררת אותי.