כשלפני פחות מחצי שנה הגשתי מועמדות להשתתף במשלחת לפולין מטעם המוזיאון ליהדות פולין, השם PIYE לא אמר לי הרבה. כפי שכבר כתבתי – לא ציפיתי ליותר מחוויה מתקנת עבור המסע התיכוני שלא היו לי התקציבים הדרושים כדי להשתתף בו. חזיתי שיטוט מלנכולי בין נקודות מוות עגומות, שילמד ויזכיר לכולנו איזה חארות חיו שם פעם, איזה עוולות היסטוריות נוראיות נעשו לנו, כמה מעט הם התקדמו מאז וכמה טוב לי לחיות בפיסת הארץ האתנית והמטוהרת-לכאורה שלנו.

אבל כשהתקבלתי, מהר מאוד הבנתי שבין מסע ה”אל המחנות – בדילוגים!” לבין התכנית העמוסה והמרתקת שהכינו לנו המארגנים – כל קשר הוא מקרי בהחלט. במשך שמונה ימים אינטנסיביים כמו גיבושון שייטת, רק עם הרבה יותר אלכוהול מקומי, חרשנו את פולין ובמשך שלושה חודשים שחלפו מהר מדי (אבל עם לא פחות אלכוהול), חרשנו את הארץ מכל זווית אפשרית.

רק חצי שנה וכבר הצלחנו לעשות את הלא יאמן – למחוק את הסטיגמות שנחקקו בנו עוד מילדות, להבין שכולנו יצאנו מאותו הברוך, לראות לאן כל אחד מאתנו הגיע היום וגם לעשות את הקשה והחשוב לא פחות – לגרום לחבורת פולנים להבין למה אנחנו קוראים לאמהות שלנו “פולניות” בכל פעם שהן רודפות אחרינו מעבר לפתח הבית עם סוודר ספייר. 🙂

אני לא חושבת שיש טעם להכביר במילים לגבי הפרטים הטכניים – את כולם אפשר למצוא באמצעות גיגול פשוט – אבל בשמונה ימים בפולין ובשלושה חודשים בארץ זכיתי ללמוד חופן שיעורים – טובים ורעים – על עצמי, על המדינה הפסיכית הזו שלנו ועל אנשים בכלל. זה לא מעט, בחיים האלה, בהם צריך לברך על כל הזדמנות ללמוד שיעור – גם אם לפעמים זה שיעור רע, קשה או סתם מפקח ובמיוחד כשלפעמים אלה גם שיעורים של רוך ושל סימפטיה שממיסים את החומות ומחזירים שמץ של אמון בבני אדם.

אז אולי הזהות הלאומית שלי מורכבת כמו פאזל, אולי אני מחזיקה באג’נדה פוליטית של זקנה רוסיה בת 85, אולי אני אתאיסטית מושבעת ואולי אני טובה פחות ממה שחשבתי בקבוצות ענק, אוהבת את האנשים יוצאי הדופן ביותר בכל קבוצה, מעדיפה להאזין למוזיקה שלי באנגלית ואת הסרטים שלי בהפקה הוליוודית אבל בשורה התחתונה זה לא אומר עלי כלום.

כי אנחנו חיים בעולם קטן מכפי שאנחנו חושבים ואנחנו כולנו מתחילים להראות אותו הדבר, כולנו אוכלים את אותו אוכל, לוגמים את אותו הקפה וזורקים אחד על השני כבשים וירטואליות בפייסבוק – אני לא רוצה להשמע כמו מחבקת עצים ופולנים סדרתית – אבל נדמה לי שהסיבות שיש לנו לשנוא אחד השני לאט לאט נעלמות.

אם אתם עדיין סטודנטים, תציצו בתמונות, תכנסו לקבוצה של התכנית בפייסבוק ולאתר של התכנית, תגישו מועמדות – אולי תזכו להרפתרקאה של החיים שלכם, אולי תכירו כמה חברים טובים באמת והיי – אולי אפילו תלמדו משהו על עצמכם. אם לא – תשקלו את פולין כיעד לטיול הבא שלכם – אני יכולה לתת לכם אחלה המלצות. 🙂

PIYE

PIYE Trips

2 thoughts to “אני עושה את פולין והיא עושה אותי

  • דניאלק

    בעידן האינטרנט, הטלוויזיה והטיסות הזולות לכל מקום,
    הלאומיות מהר מאוד נעלמת, ומתחילים להבין שכולנו בני אדם.

    פוליטיקאים וקבוצות אינטרסים מפחדים מזה, כי הרבה מדי כוח כלכלי ופוליטי תלויים בשנאת האחר.

    עכשיו אם תסלחי לי, אני הולך להחרים את טורקיה, לגנות את ישראל, להגן על היצרן המקומי מסחורה סינית, ולגרש כמה עובדים זרים.

    Reply
  • liz

    אני נוטה להסכים אתך מאוד.

    שליטת המונים זה דבר שהפוליטיקה והשלטון מתורגלים בו היטב.
    מעניין אם הכוח של התנועה הזו ושל החשיפה הגלובלית יהיה חזק יותר.

    Reply

Leave a comment

Your email address will not be published.