לפני חצי שנה, בעיצומם של דילוגים בין מדינות אירופאיות אקראיות ובין בירה לבירה, זה נראה כמו רעיון לא רע בכלל. מה רע בחצי שנה אינטנסיבית של הוכחה עצמית? בהתחשב בעובדה שרוב חיי אני מתנהלת בתפוקה של שישים-שבעים אחוז לכל היותר, למתוח את הגבולות לכיוון התשעים לסמסטר אחד נשמע לי מאיים פחות מלצפות ברגע של היסח הדעת בפרק של האח הגדול.

אז התחלתי את הסמסטר עם חמישה קורסים כבדים, כיתת תגבור בחדו”א שלקחתי על עצמי ללמד וארבעים אחוזי משרה שנלוותה אליה משכורת רק-ארבע-ספרתית-אבל-מספיקה-לכל-צורך-פרקטי. הייתי אופטימית – הבסיס היה מספיק יציב כדי להתמודד עם זה – דירה מפונפנת במרחק יריקה וחצי מהאוניברסיטה, סט ציונים מבטיח, זכר נלווה ושאיפות מפה עד להודעה חדשה. I was ready to ace it.

אבל כמו בחיים – תכניות יש רק בטלוויזיה, ציפיות יש רק על כריות ואמור זה אמנם לא שם של דג, אבל זו בהחלט רק אהבה בצרפתית. במקום לעבוד בתשעים אחוזים של תפוקה אינטנסיבית, הגעתי למצב שאני רצה אחרי הזנב של עצמי כשעל כל משבצת זמן שלי יש פי אחד וחצי משימות מהסביר. פלונטר עקב פלונטר וכל מה שיכול היה להשתבש, השתבש – הגעתי לחובות של כמה אלפי שקלים, חזרתי לגור אצל ההורים כשהדברים שלי מאופסנים באיזה חור ליד לוד, התחלתי להגיע לקורסים ולהכין מטלות סלקטיבית, נשארתי לבד, הדרדרתי לשגרת אימונים של פעם וחצי בשבועיים וכל הזמן רק כיביתי וכיביתי שריפות, שסרבו להפסיק להדלק.

עכשיו, אחרי המבחן האחרון, עם זכר מעניין באופק ורגע לפני שאני נכנסת לדירה חדשה, אפשר להגיד שזה מתחיל להגמר. אני מסתכלת לאחור ומופתעת לגלות עד כמה הייתי נאיבית. באמת האמנתי שאני איזו סופרוומן שיכולה לגרום לכל זה לעבוד בבת אחת ולהשאיר מאחורי שובל של אבק שיוכיח לכולם שפשוט אין-אין-עלי. במקום זה קיבלתי את האמת ישר לפנים (בדיוק באמצע המצח, סוג של יריקה וירטואלית לעין השלישית)  – בהחלט שיש עלי. אני לא נהנית להודות בזה, אבל יש שם בחוץ אנשים, שהם לא אני, שביום חלש מספיקים פי שלוש ממני, מבלים כפול ממני, מקטרים חצי ממני וגם אין להם שקיות מתחת לעיניים אחרי לילה לבן ואינטימי עם תרגיל באנליזה נומרית.

מצד שני, נדמה לי שלמדתי לא להרגיש רע עם התובנה הזו. אולי אני פחות מיוחדת ממה שחשבתי, אולי אני לא יכולה ללכסן מטריצות תוך כדי אפיית עוגיות, פיתוח אפליקציות אייפון וארגון מסיבות ענק, אבל  בסופו של יום – גם בעיצומו של החרא השתדלתי להיות בן אדם טוב לאנשים שאני אוהבת, לא נגררתי לשום הרגלים בעלי אופי שמזכיר הרס עצמי, הממוצע והמצב הנפשי שניהם עדיין בסדר ואפילו הגודל של התחת שלי נשאר פחות או יותר אותו דבר.

אז זו הייתה חתיכת תקופה מחורבנת, אבל מצד שני בזכות זה, התקופה הקרובה הולכת להיות כולה מגמת שיפור אחת גדולה. וכששמים את הדברים בפרופורציה הנכונה – אולי השיעור הזה, שאפשר בהחלט לקרוא לו שיעור בצניעות, היה מה שהייתי צריכה באמת.

YouTube Preview Image

The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind
צילום בכותרת הפוסט: אופל אפיקורוס

8 thoughts to “ליזוזום לומדת שיעור בצניעות

  • זרוב

    אבוי! כל הכבוד על הניסיון, ומפה אפשר רק להשתפר!
    הייתי אומרת שאני יודעת לעמוד בעומסים כאלה בגבורה, אבל מה כבר יש לי הראש – כולה עיצוב.

    Reply
  • ליזוזום

    היי, את נמצאת אצלי בקטגוריה של אותם אנשים שמספיקים פי שלוש ממני ומבלים כפול ממני 🙂

    Reply
  • סיון

    בדיוק בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו.

    Thank you, stranger!

    Reply
  • רן

    כולם צריכים לעשות ניסיון כזה פעם בחיים לדעתי 🙂

    Reply
  • אמור

    צר לי לבשרך, אבל אמור הוא אכן דג…
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%91%D7%9F

    Reply
  • yosefo

    אמור גנב לי תגובה,
    אמור לבן הוא סוג של קרפיון והוא כן דג, חיפוש קצר בגוגל היה מספר לך את זה.

    בכל מקרה, לעניין:
    בחרת לעצמך דרך, הלכת בה, והיה קשה, זה לא אומר שהדרך לא נכונה, יכול להיות שביצעת צעדים לא נכונים בדרך.
    כל אדם יכול לתפקד ככה, אך לא לאורך זמן, התיפקוד הכי יעיל של אדם הוא כאשר דעתו נחה, והוא יודע מה הוא עושה, יש לו זמן לתכנן את צעדיו בקפידה.
    אל תחשבי על זה כעל כשלון, אלא כעל דבר שהיית צריכה לעבור כדי ללמוד.
    אין פה עניין של צניעות, אלא עניין של תכנון נכון.
    את מוכשרת ובוודאי תסיקי את המסקנות הנכונות. 🙂

    Reply
  • ארנון

    מכאן והלאה הכל עליה

    Reply
  • תומסו

    נו… יופי . בדיוק כשרציתי לכתוב על האישה היחידה שאני מכיר שלוקחת על עצמה פי מאה משימות יותר מאחרים, עושה אותן בהצלחה ונהנת מכל רגע, ראיתי שהיא הגיבה ראשונה .

    ככה זה כשרודפים אחרי הזנב של מישהו אחר.

    כשלעצמי , אני דוחה הצעות אטרקטיביות (וכאן ההבדל) בפעם הראשונה בחיי. זה כיף בלתי רגיל.

    Reply

Leave a comment

Your email address will not be published.