ראיתי אותך שם בקצה הבר
ולא ידעתי איך,
אבל ידעתי שאנחנו מכירים
ועוד נכיר.
זו קלישאה, אבל אמרת לי
שבקלישאות יש חצי קילוגרם אמת,
ואני – מאז ומעולם העדפתי להאמין,
לאנשים חצי-זרים.

בעיר הזו
עוד נשארו מספיק דברים שלא קרו
למרות שלפעמים נדמה כאילו
לכולם קרו כל הדברים ולא נשאר
לאף אחד רצון לחיות.
רק צחוקים ושטויות ושפע מזויף
אבל איכשהו אתה ניגש
ויש לך חינניות בקצות האצבעות
ועור עדין במרפקים
וקול של מישהו שכבר ראה מספיק
אבל עדיין לא פגש אותי.
אתה הולך, אני בוהה,
הכל טשטוש, שוב קלישאה,
אה, כן, אמרת שמותר,
שתספר לי את הכל
בבוא הזמן. מה תספר?
אני חולמת מה תגיד
שאתה טיפש, סוטה, חולה,
שאתה תציל אותי מהעולם ומעצמי
אתה אוהב ללבוש בגדי נשים,
ובירה על החוף ביום שישי
נסע בכביש רחוק בלי מטרה
ולחישות יפיגו את המתח באוויר
נריב בלי מטרה, כמו יריבים מרים,
או שתשבור לי את הלב לרסיסים
ותעשה עליו רוורס ואז תשים
רגל על הגז ותעלם.

עולם שלם של מה יכול לקרות
ובעצם עדיין לא קרה דבר,
פוטנציאל גלום במיטבו
שלא מבטיח שום דבר לאף אחד,
מוזר, אבל אני סופרת רגעים
עד שנחלוק בקבוק של שרדונה
בחוף הים וטעם של שפתיים
מלוחות ייקח אותי הרחק מכאן.

הלב רוקם לי אגדות וסיפורי אימה
הווליום באולם רועם,
מתחת לא שומעים
את קול ההיגיון,
לוחש לי שאסור לרצות,
אסור לומר, ולחכות
עד שיצא ממך ציד
אני אהיה כבשה קטנה,
בתחתוני חוטיני,
ושמלה שחורה צמודה,
עד שתחליט, עד שתרעב,
ותשסה בי את שיניך בבשר החי,
או שתברח עם הזנב בין הרגלים
תשאיר אותי על כר של דשא,
מפוכחת וקפואה.

דקה, שתיקה,
ונשימה של הקלה
מותר לי ואני יכולה
לבחור שלא וגם לבחור שכן
הפופקורן מתפצפץ בקצות האצבעות
והסיפור נרקם, נפרם ומשתחרר
מסך יורד והקהל נוטש את האולם,
זה סתם בדיוק כמו שמוות סתם
ואושר סתם ופייסבוק סתם
גורם לאנשים להראות יותר יפים
החלפנו מספרים.

חרך נפתח כדי להציץ על מה
שעוד יכול לקרות
אם רק נחליט להיות
בצומת שרירותי של החיים
ומה יכול להיות אם נפגש
בשעות הלילה או היום
או יום באמצע השבוע וגם בכל סופ”ש שני.
אני רואה אותכם, שם מחייכים
אין צורך להגיד את מה שמובן פה לכולם,
אני יודעת שאני סתם פנטזיונרית,
ילדה קטנה שמבזבזת זמן יקר,
רומנטיקנית חסרת תקנה
שמנשנשת סרטים על בחור אחד מתוך מליון,
אבל אם אני כבר פה,
בעצם אם אתם אולי גם פה,
אני רוצה לומר לכם,
ובבקשה תקשיבו טוב –
שאין בעולם הזה מספיק קסמים
כדי להגיד לא לפיות
ולגרש אותן כאילו הן זבובים
שמאיימים לנחות
ישר על קצה האף.
אין בעולם הזה מספיק יפה
בשביל לסגור את כל החלונות
ולאטום התריסים
ולשחק אותה כאילו
מי צריך אותך בכלל.
אז אל.

Leave a comment

Your email address will not be published.