לאנווין ל H&M. וולקאם טו דה מדנס.
לאנווין ל HM

בשלב זה אני אשבור את המתח ואומר – לא נכנסתי לתוך המתחם הסגור שבו הושקה אתמול הקולקצייה הבינלאומית של לאנווין לרשת H&M. הפוסט הזה לא נכתב כשאני עטוייה בשמלה אסימטרית צהובה ואת כפות רגליי לא מקשטות נעליים בהשראת הראנוויי של 2009. אפילו אין לי איזה זוג עגילים למזכרת. כוסומו, אני לא מחכה שעתיים וחצי בתור בשביל אף אחד.

Read more
לבית שלי יש רצפה מצויירת
לדירה שלי יש רצפה מצויירת

לבית שלי, חמישה מטרים על ארבעה, כפול שתי קומות, פלוס חצר, יש רצפה מצויירת. במרחק של מרצפת בנאלית אחת מהקיר, עוברת מסגרת שחורה מעוטרת מעויינים, הכולאת בתוכה פרחים בעלי שמונה עלי כותרת. המדרגות אל הקומה השניה, המרוצפת לוחות עץ חשוף, עשויות פלדה במרקם תעשייתי. הצבע שעליהן כבר מתחיל להכנע לכתמי חלודה כתמתמים בפינות, אבל הקונסטרוקציה משדרת יציבות מספקת כדי לעשות את הדרך למטה, מהמיטה לשירותים, בשלוש בלילה גם מבלי להדליק את האור.

Read more
ליזוזום טיזרית!
ליזוזום טיזרית

כל כמה ימים, נמאס לי לעבוד מהבית. המטבח קורא לי, האבק בפינות החדרים קורץ לי בשובבות ומקלחת צהריים הופכת לפתע לאופציה הגיונית, אפילו כשהמזגן דולק. בדיוק בימים כאלה אני מכריחה את עצמי לעטות את מיטב מחלצותי (ובעיקר את הגבוהות שבנעלי) ומשלחת את עצמי אל פינה רנדומאלית ברחבי העיר, כדי להצטרף למיטב רובצי בתי הקפה התל אביביים ולפטופיהם.

Read more
ליזוזום מסנכרנת את גוגל עם נוקיה

תזמון זה הכל בחיים, אין מה לומר. מספיק איחור של רבע שעה לפגישה כדי ליצור את הרושם הלא נכון על האנשים החיוניים ביותר ורק שלוש דקות מיותרות בחיפוש אחר אולם הרצאות עלום שם ביום הראשון ללימודים, מעלות משמעותית את הסיכון לשבת בשורה הראשונה, בדיוק מתחת למטחי הרוק העויינים של המרצה.

Read more
ליזוזום וזר עם עיניים כחולות

באקט של ספונטניות אופיינית, מצאתי את עצמי לקראת חצות הלילה, בתחנה המרכזית של תל אביב. הפלגתי במעלה הדרגנועים המקרטעים והנוף האנושי המתעתע של התחנה התחלף בין הקומות. תמיד מדהים אותי לראות כמה הבדלים יכולים להסתתר בין כמה מטרים של בטון ואוויר: הפרצופים השחורים של אלה שעומדים לבלות שם את הלילה, התחלפו בעיניהם העייפות של אלה שיהיו בבית תוך עשרים דקות עירוניות זריזות ואז הפכו להבעותיהם הערניות ועמוסות התיקים של הממתינים בקומות העליונות כדי לצאת לדרך ארוכה.

Read more
מיניאטורות מהדרום
לילה בדרום. צילום: ג'ייק.

רגע לפני שינה במחוזות בלתי מוכרים, שנינו מבינים לפתע עד כמה שונה החוויה הזו בשביל שנינו. בשבילך הדרך היא נקודה אחת במרחק שממנה מגיחה, גדלה ומתהווה המציאות, על כל הפרטיה הקטנים ביותר, אל תוך שדה הראיה הממוקד. בשבילי הדרך היא ברובה הגו שלך וקרעים-קרעים של מציאות שמבליחה לרגע, כאילו יש מאין, בזווית העין ונעלמת מעבר לכתף כאילו מעולם לא הייתה אלא הזייה. דמיין איזה קסם יכול היה להיות לו יכולנו להיות ראש אחד שרואה הכל.

Read more
ליזוזום כבר לא חושבת שהיא מיוחדת
סאמר. הו כה מיוחדת.

היא כל כך מקסימה כשהיא רוכבת על האופניים הישנות שלה, כשהיא עומדת במעבר החציה, כשהיא משכפלת דפים במכונת הצילום במשרד. היא בכלל בחורה רגילה – גובה ומשקל ממוצעים לחלוטין, השכלה והשקפה שגרתית, אבל יש בה איזה קסם – נימה של צחוק, ניצוץ במבט – איזו איכות נסתרת שפורשת מלפניה שביל המרוצף לבנים צהובות ועליו פרוש שטיח אדום.

Read more
ליזוזום פוגשת אספלט
אספלט. ילדים, אנא צבעו את הברך של ליזוזום בתמונה.

רגע אחד של חוסר ריכוז, כידון משתולל, נסיון התחמקות כושל והנה אני מתחת לאופניים שלי ואיזו אישה רצה אלי כדי לבדוק אם אני עדיין בחיים ומתנשפת כמו ספינת קיטור. לרגע אני דואגת יותר לאי ספיקת הלב הפונציאלית שלה מאשר לשלומי, אבל ההרגשה של הברך שנרטבת מתחת לבד הדקיק מסחררת אותי.

Read more
איך להתנתק מהוט ב 30 דקות?
מבוך המינוטאור של הוט

מעטים יודעים זאת, אבל קוי השירות של הוט נבנו לפי תכניות עתיקות שנמצאו במערה קטנה, מוגנת היטב על ידי גלי הים ורוחות עזות, בכרתים שביוון. מהשניה שהניחו בהוט את ידיהם על התרשימים של מבוך המינוטאור המיתולוגי – הם הבינו את גודלה של ביצת הזהב שנפלה לידיהם.

Read more