היתה בשישי, באיחור של חודשיים, חנוכת בית נהדרת. ולמרות שהייתי לחוצה כמו קרפדה בבלנדר שלא יהיה מספיק מקום, שהשרימפס יצא צמיגי, כי אין מספיק קולה ושהאנשים החדשים ישנאו את כולם וילכו מכות – למרות הכל, היין היה נהדר, השיחה היתה זורמת והצפיפות מגבשת, תחת מעטה עשן הנרגילה המתקתק.
תשע בבוקר. חצי יום חופש. צלצול טלפון. אני כמעט מנתקת אבל אז רואה שזה אתה. בוקר טוב בקול מנומנם. באמת קבענו להפגש הבוקר, כאילו זה דבר שבשגרה. זהו. התעוררתי. 🙂 חצאית עם הדפסים של גלידה ואני על האוטובוס בדרך לתל אביב. ההתרגשות תופסת אותי 5 דקות לפני התחנה שלי – אלוהים, לא ראיתי אותך אחד […]
הכרטיסים, כמו שאמרתי, היו מתנה מאור. מתנה יקרה להחריד, שהנימוס הקשה עליי לבקש, אבל הגורל זימן אותה אליי. כל השבוע עבר עליי במעין מתח קליל. שבוע שהיה נפלא בהחלט, אולי אפילו בגלל המתח הנעים הזה שביצבץ גם בטיול לצפון, גם בישיבה הלילית ברוח הקרירה של הכנרת לפנות בוקר עם חברים, גם בבקבוק השרדונה הקר שחלקתי […]
