One AM
Walk in Rothschild St.

I just wanted to tell you – I know things don’t always work out; Stars don’t always align as we wish; Weirdness crawls up our backs with it’s creeping fingers and nails every once in a while. Nevertheless, I was walking the streets of this city tonight. Comfortable in my shoes and my skin, the […]

Read more
לחזור (כשעוד היה חורף)
גם הבניינים לא נשארים מאחור

קר בחוץ והשמיים אפורים. גשום. מחשיך. שאריות אחרונות של חורף שנגמר מבלי ששמתי לב. המלצרית נגשת אלי עם שני תפריטים ושתי כוסיות קטנות של יין חם. “לא צריך שתיים”, אני אומרת לה. “את לבד?” היא עונה בפליאה מהולה בהשתתפות חרישית בצערי, בעודה אוספת חזרה את התפריט השני לחיקה. אני שוקלת האם לענות לה ברצינות מלאה שמחכים לי בבית, אבל בוחרת להנהן. מה אכפת לי בכלל. “שיהיו לך שתיהן” היא אומרת, רומזת שבהן אטביע את יגוני הבלתי קיים. אז אני מזמינה עוד אחת, בגודל מלא. למה לי לשבור את התדמית?

Read more
חפוזים ביפו: המושבה האמריקאית

כנסיית עמנואל נמצאת במקום שניתן בקלות להכתירו כנקודה המפתיעה ביותר בתל אביב. כמה מאות מטרים אל תוך שדרות ירושלים (מהצד של יפו) מתחילים להציץ שמאלה אל תוך הסימטאות. אין מה לפחד – באחת מהן יגיח לפתע, מבין הטינופת של המוסכים, צריח גבוה של כנסיה. בנקודה הזו חותכים שמאלה ומתחילים לנווט לפיו. כמה דקות של פיתולים ובקצה של עלייה קטנה ונטושה פתאום מתגלה המושבה האמריקאית – במלוא הדרם של שני רחובותיה המשובצים בתים זעירים.

Read more
לבית שלי יש רצפה מצויירת
לדירה שלי יש רצפה מצויירת

לבית שלי, חמישה מטרים על ארבעה, כפול שתי קומות, פלוס חצר, יש רצפה מצויירת. במרחק של מרצפת בנאלית אחת מהקיר, עוברת מסגרת שחורה מעוטרת מעויינים, הכולאת בתוכה פרחים בעלי שמונה עלי כותרת. המדרגות אל הקומה השניה, המרוצפת לוחות עץ חשוף, עשויות פלדה במרקם תעשייתי. הצבע שעליהן כבר מתחיל להכנע לכתמי חלודה כתמתמים בפינות, אבל הקונסטרוקציה משדרת יציבות מספקת כדי לעשות את הדרך למטה, מהמיטה לשירותים, בשלוש בלילה גם מבלי להדליק את האור.

Read more
מיניאטורות מהדרום
לילה בדרום. צילום: ג'ייק.

רגע לפני שינה במחוזות בלתי מוכרים, שנינו מבינים לפתע עד כמה שונה החוויה הזו בשביל שנינו. בשבילך הדרך היא נקודה אחת במרחק שממנה מגיחה, גדלה ומתהווה המציאות, על כל הפרטיה הקטנים ביותר, אל תוך שדה הראיה הממוקד. בשבילי הדרך היא ברובה הגו שלך וקרעים-קרעים של מציאות שמבליחה לרגע, כאילו יש מאין, בזווית העין ונעלמת מעבר לכתף כאילו מעולם לא הייתה אלא הזייה. דמיין איזה קסם יכול היה להיות לו יכולנו להיות ראש אחד שרואה הכל.

Read more