מיניאטורות מהדרום
לילה בדרום. צילום: ג'ייק.

רגע לפני שינה במחוזות בלתי מוכרים, שנינו מבינים לפתע עד כמה שונה החוויה הזו בשביל שנינו. בשבילך הדרך היא נקודה אחת במרחק שממנה מגיחה, גדלה ומתהווה המציאות, על כל הפרטיה הקטנים ביותר, אל תוך שדה הראיה הממוקד. בשבילי הדרך היא ברובה הגו שלך וקרעים-קרעים של מציאות שמבליחה לרגע, כאילו יש מאין, בזווית העין ונעלמת מעבר לכתף כאילו מעולם לא הייתה אלא הזייה. דמיין איזה קסם יכול היה להיות לו יכולנו להיות ראש אחד שרואה הכל.

Read more
ליזוזום פוגשת אספלט
אספלט. ילדים, אנא צבעו את הברך של ליזוזום בתמונה.

רגע אחד של חוסר ריכוז, כידון משתולל, נסיון התחמקות כושל והנה אני מתחת לאופניים שלי ואיזו אישה רצה אלי כדי לבדוק אם אני עדיין בחיים ומתנשפת כמו ספינת קיטור. לרגע אני דואגת יותר לאי ספיקת הלב הפונציאלית שלה מאשר לשלומי, אבל ההרגשה של הברך שנרטבת מתחת לבד הדקיק מסחררת אותי.

Read more
הודעה לרוכבי הדו”ג בתל אביב – העירייה מתחרפנת
הודעה לרוכבי הדו גלגלי בתל אביב

אין יותר פקקים בתל אביב ומצוקת החנייה בעיר נפתרה סופית! החניונים הנטושים פתחו את שעריהם ללא תשלום, שדרות ירושלים נפתחה לתנועה בשני הכיוונים, הרכבת הקלה התחילה לפעול מוקדם מהצפוי והחניון הענק ליד הבימה נפתח וחורי תולעת ענקיים משגרים אליו וממנו מכוניות מכל רחבי העיר. התחבורה הציבורית עובדת 24 שעות ביממה ואפילו בשבת. ש”ס כבר בכלל לא בכנסת.

Read more
BLT’s, בלינצ’ס ודרכים רחוקות
באר קטן בלגרנג'

לעסנו לאט, שתינו מעט. לכל היותר עברה שעה, אבל האופנועים כבר לא היו שם כשיצאנו, רק המכונית עמדה בודדה כמה מטרים מהכניסה, עושה לנו עיניים של כלבלב עזוב. תדלקנו, נתנו גם לה קצת שמן-מים והמשכנו – הדרך התפתלה הלאה, בקצב הבריא שמכתיב אוכל שיושב בנינוחות בבטן.

Read more
ליזוזום במהירות הוורום

כשהטוסיק שלך ממוקם על המושב הנוח של בימבה אדומה ששוקלת כמו דוגמנית אנורקטית אחרי איזה נשנוש סושי פרוע ונשמעת כמו שילוב לא מוצלח בין פינצ’ר למכונת תפירה, קל מדי לשכוח שהתכנסנו כאן היום כדי לרכב על אופנועים.

Read more
אופנוע

אני נעולה בזווית בלתי אפשרית מאחורי אחד הגברים שאני הכי אוהבת בעולם, והאטמים באוזניים, שאון המנוע שממסך אותי מהעולם והקסדה שמגבילה את תנועות הצוואר – לא מותירים לי הרבה ברירה.

Read more
מהירות

זה לא יכול היה להיות שמאלצי מזה. הרוח באמת נשבה בשערי ובאמת עצמתי עיניים וחייכתי לעצמי, כשסוף סוף צברנו מהירות ברחובות העיר המתכוננת לשינה. אצבעותי באמת חיפשו אחיזה טובה יותר בצידי גווך ובאמת נשלחו מחצית הטפח קדימה, גונבות לגימה אסורה מהחומר שאחר כך מאכיל געגועים. שמאלצי כמו ששמאלציות צריכה להיות, פשוט כמו שפשטות צריכה להראות. […]

Read more