חפוזים ביפו: המושבה האמריקאית

כנסיית עמנואל נמצאת במקום שניתן בקלות להכתירו כנקודה המפתיעה ביותר בתל אביב. כמה מאות מטרים אל תוך שדרות ירושלים (מהצד של יפו) מתחילים להציץ שמאלה אל תוך הסימטאות. אין מה לפחד – באחת מהן יגיח לפתע, מבין הטינופת של המוסכים, צריח גבוה של כנסיה. בנקודה הזו חותכים שמאלה ומתחילים לנווט לפיו. כמה דקות של פיתולים ובקצה של עלייה קטנה ונטושה פתאום מתגלה המושבה האמריקאית – במלוא הדרם של שני רחובותיה המשובצים בתים זעירים.

Read more
BLT’s, בלינצ’ס ודרכים רחוקות
באר קטן בלגרנג'

לעסנו לאט, שתינו מעט. לכל היותר עברה שעה, אבל האופנועים כבר לא היו שם כשיצאנו, רק המכונית עמדה בודדה כמה מטרים מהכניסה, עושה לנו עיניים של כלבלב עזוב. תדלקנו, נתנו גם לה קצת שמן-מים והמשכנו – הדרך התפתלה הלאה, בקצב הבריא שמכתיב אוכל שיושב בנינוחות בבטן.

Read more
טיק טק/דפוס קדם – שירות חצוף, ביצוע עלוב

כבר חודש או יותר מתבשל אצלי בראש קונספט לכרטיס ביקור אישי. לא משהו שמקשר אותי אל עסק כלשהו, אלא כרטיס שמקדם את ליזה. עמלתי וטרחתי על עיצוב נאה, כמיטב המסורת לבית כץ, ולאחר אישורם המקצועי של אבא והזכר התורן (שניהם מעצבים) התחלתי במטלה הכה-קשה לפרפקציוניסטית שכמותי – חיפוש בית דפוס שיפיק את הבייביז שלי בצורה […]

Read more
הרעלת צנוברים או למה יש לי טעם של אלומיניום בפה!

רק אתמול בבוקר קפצתי לביקור בבלוג, הסתכלתי על דפי האדמין ותהיתי שמא כדאי לחזור לכתוב. לא עלה לי שום רעיון יצירתי, אז קפצתי למטבח והכנתי לי סנדוויץ (אוכל אולי לא מנחם, אבל הוא בהחלט עוזר לחשוב). אחרי כמה ביסים הבנתי שלסנדוויץ’ יש טעם נורא. הנטייה הטבעית שלי הייתה להאשים את החומוס שהשתהה כבר כמה ימים […]

Read more
על פרסום וטעמים

בקרב הנצחי בין חברות היוגורט אין הרבה טעם. פעם יופלה ממתגים את עצמם באמצעות שחורות דשנות שרודפות אחרי כפית יוגורט דיאט ברחבי העיר ופעם דנונה (זהירות, לינק מוזיקלי) יוצאים בקמפיין שמנסה להפוך יוגורט למוצר אישי, כמעט כמו איזה אייפוד. בעוד האחת שורפת תקציבי הפרסום שלמים על הברקות כמו “אפרסקים מחוייכים”, “בננות אופטימיות” ו”גוייאבות מדלגות” חברתה משיקה ומעלימה טעמים בקצב קדחתני, ומאכזבת לקוחות רעבים.

Read more
רשמים מהחג

הם בצד שלהם, ואני בצדי שלי, לובשת שמלת קיץ שקפקפה, שתחתיה מציצים תחתונים שחורים, למרות רוח הערב הקרירה. למרות המזג הקיצי שעומד בפתח, הם לבושים שחורים, ורק הבריזה הקלה מייבשת את הזיעה שמאיימת לחמוק מתחת למגבעות הגדולות.

Read more
הגאדג’טים חייבים למות

הסרטון בתחתית הפוסט ארוך, מרתק ומלווה במוזיקה מדהימה בנעימותה. המלצה שלי? תריצו אותו לפני שאתם מתחילים לקרוא. היו ימים בהם שיא הייחודיות והקסטומיזציה עוד היו פאנלים מתחלפים לטלפון וסקינים לאייפוד. תמיד אהבתי להתאים אותם לבגדים, אבל מעולם לא הצלחתי להפטר מהתשוקה ללטש עוד קצת, לעצב קצת, להזיז איזה כפתור ימינה ולגרום לכל העסק להראות הרבה […]

Read more
אלי מקררים – סיום הסאגה

למדתי לאהוב אותו כמו שאוהבים ילד מוגבל. כבר התרגלתי אליו – לנזילות, לרעשים באמצע הלילה, למצבי הרוח המשתנים ולניחוחות המפתיעים, אבל ביום ראשון בבוקר זה נגמר. סוף סוף. כשהוא מותיר מאחוריו כמה שלוליות עכורות וכתמים כהים על הרצפה, עשה המקרר שלי את דרכו החוצה. שטרות החליפו יד, חתימות בעט ירוק על ניירות רשמיים והשקט שב […]

Read more