עוד מעט יהיה לי בית

גם עכשיו, דקה לפני שאני חותמת על החוזה, אני עדיין לא יודעת מה עדיף. אולי היה כדאי להשאיר את זה ככה? לקח לנו שנה שלמה להגיע לסטטוס קוו הזה שעושה לי כל כך טוב. כשאני חושבת על זה ליותר משלושה רגעים ברציפות – לשים את הכל על כף המאזניים ולהסתכן בלאבד את החבר הכי טוב שלי בשם רעיון ספונטני שצץ לפני כמה חודשים – נשמע לי כמו טירוף.

Read more
קיפודים ירוקים

ארון סגור מסתיר בתוכו כרגיל מחזות לא נעימים. לפוצץ לעצמך את המוח עם אקדח זו לא דרך פוטוגנית לומר לעולם ‘היו שלום ולא להתראות, חארות’. זו יכולה הייתה להיות נחמה קטנה שבקטנות, אבל ממה ששמעתי, זה אפילו לא מצטלם כמו בסרטים.

Read more
חברים

היתה בשישי, באיחור של חודשיים, חנוכת בית נהדרת. ולמרות שהייתי לחוצה כמו קרפדה בבלנדר שלא יהיה מספיק מקום, שהשרימפס יצא צמיגי, כי אין מספיק קולה ושהאנשים החדשים ישנאו את כולם וילכו מכות – למרות הכל, היין היה נהדר, השיחה היתה זורמת והצפיפות מגבשת, תחת מעטה עשן הנרגילה המתקתק.

Read more