רגע לפני שינה במחוזות בלתי מוכרים, שנינו מבינים לפתע עד כמה שונה החוויה הזו בשביל שנינו. בשבילך הדרך היא נקודה אחת במרחק שממנה מגיחה, גדלה ומתהווה המציאות, על כל הפרטיה הקטנים ביותר, אל תוך שדה הראיה הממוקד. בשבילי הדרך היא ברובה הגו שלך וקרעים-קרעים של מציאות שמבליחה לרגע, כאילו יש מאין, בזווית העין ונעלמת מעבר לכתף כאילו מעולם לא הייתה אלא הזייה. דמיין איזה קסם יכול היה להיות לו יכולנו להיות ראש אחד שרואה הכל.

כשהתיישבתי במכונית לבד בפעם הראשונה, רק לפני כמה ימים, דאגתי שלפני שאני אחזיר את הרכב השכור, אני אצטרך לעבור בתחנת דלק לאוורור וייבוש של המושבים מהזיעה הקרה שלי.

אני נעולה בזווית בלתי אפשרית מאחורי אחד הגברים שאני הכי אוהבת בעולם, והאטמים באוזניים, שאון המנוע שממסך אותי מהעולם והקסדה שמגבילה את תנועות הצוואר – לא מותירים לי הרבה ברירה.

זה לא יכול היה להיות שמאלצי מזה. הרוח באמת נשבה בשערי ובאמת עצמתי עיניים וחייכתי לעצמי, כשסוף סוף צברנו מהירות ברחובות העיר המתכוננת לשינה. אצבעותי באמת חיפשו אחיזה טובה יותר בצידי גווך ובאמת נשלחו מחצית הטפח קדימה, גונבות לגימה אסורה מהחומר שאחר כך מאכיל געגועים.
שמאלצי כמו ששמאלציות צריכה להיות, פשוט כמו שפשטות צריכה להראות. בפניך ובקולך מצאתי את אותם תווים שגרמו לי לאהוב אותך אז, בתוספת נינוחות חדשה. היה נעים כל כך, נוח כל כך, טבעי כל כך להחליק לרגע אל בין זרועותיך ולקבל מהן חיבוק. כאילו ידיך נולדו כדי …