אין יותר פקקים בתל אביב ומצוקת החנייה בעיר נפתרה סופית! החניונים הנטושים פתחו את שעריהם ללא תשלום, שדרות ירושלים נפתחה לתנועה בשני הכיוונים, הרכבת הקלה התחילה לפעול מוקדם מהצפוי והחניון הענק ליד הבימה נפתח וחורי תולעת ענקיים משגרים אליו וממנו מכוניות מכל רחבי העיר. התחבורה הציבורית עובדת 24 שעות ביממה ואפילו בשבת. ש”ס כבר בכלל לא בכנסת.

יש כל כך הרבה רעות חולות בעולם, ואני לא יודעת למה זו כואבת לי יותר מאחרות.
אולי כבר התאקלמתי עד כדי כך אל השנאה שאנשים ספוגים בה ואל האלימות שהיא מעוררת בהם, שהרגישות שלי פשוט פחתה. התרגלתי אל מלחמות הכלבים בין ערבים ליהודים, הוויכוחים נוטפי הארס של חילונים ודתיים כבר נשמעים לי כמו המהום מונוטוני, אנסים, גנבים, רוצחים, הטינופת האנושית על כל גווניה – יו ניים איט. מרפרפת על דפי העיתון ועוברת הלאה.
אבל עדיין אני לא מצליחה להבין, שלא לדבר על להתרגל, לאיך דבר יפה ושברירי כמו מיניות – מגרש משחקים …