תשע בבוקר. חצי יום חופש.
צלצול טלפון. אני כמעט מנתקת אבל אז רואה שזה אתה.
בוקר טוב בקול מנומנם.
באמת קבענו להפגש הבוקר, כאילו זה דבר שבשגרה.
זהו. התעוררתי. 🙂

חצאית עם הדפסים של גלידה ואני על האוטובוס בדרך לתל אביב.
ההתרגשות תופסת אותי 5 דקות לפני התחנה שלי – אלוהים, לא ראיתי אותך אחד עשר חודשים. אולי הצמחת קרניים בזמן הזה? ומה תחשוב עליי?
אבל אתה מחכה ליד מקדונלדס, עם רעמת שער שדורשת תספורת דחופה. עדיין חמוד. עדיין מקסים.

חצי שעה ואנחנו כבר בנווה צדק. הקצב התל אביבי הזה.
בית קפה אהוב לבחירתי. האווירה בחסותך.

שתי ארוחות בוקר, דיון על פמיניזם עם נשים מזדמנות, פלירט עם מלצרית ומלצר 🙂 – אבל אתה בעצם רק אתי.

צביטה בפטמה, נשיקה, נשיכה בכתף. המבט מלמטה למעלה. אתה נסיך על סוס לבן בגרסא הלא מגולחת – אני נסיכה תמימה שהתקלקלה בדרכים.

נפרדים – מעניין מתי נתראה שוב….

רציתי לקנות משהו נווה צדקי שיהיה לי למזכרת מהבוקר הקטן והמקסים הזה.
לא מצאתי כלום, אז אני אאלץ פשוט לחכות לפעם הבאה שנתראה.

Leave a comment

Your email address will not be published.