זה לא יכול היה להיות שמאלצי מזה. הרוח באמת נשבה בשערי ובאמת עצמתי עיניים וחייכתי לעצמי, כשסוף סוף צברנו מהירות ברחובות העיר המתכוננת לשינה. אצבעותי באמת חיפשו אחיזה טובה יותר בצידי גווך ובאמת נשלחו מחצית הטפח קדימה, גונבות לגימה אסורה מהחומר שאחר כך מאכיל געגועים.

שמאלצי כמו ששמאלציות צריכה להיות, פשוט כמו שפשטות צריכה להראות. בפניך ובקולך מצאתי את אותם תווים שגרמו לי לאהוב אותך אז, בתוספת נינוחות חדשה. היה נעים כל כך, נוח כל כך, טבעי כל כך להחליק לרגע אל בין זרועותיך ולקבל מהן חיבוק. כאילו ידיך נולדו כדי להכיל אותי ביניהן.

“Speed is the form of ecstasy the technical revo has bestowed on man”, כתב מילאן קונדרה בספרו ‘ההנאה שבאיטיות’. אבל אפילו כשאני שקועה במהירות עד הצוואר ועוצמת עיניים, לא יכולתי אלא לחשוב באיזו קלילות אתה יכול לרסק שוב את ליבי לשברי חרס דקים, פשוט בגלל שארשה לך, ביודעין ובדעה צלולה, לעשות זאת.

Leave a comment

Your email address will not be published.

Dada.net.pl