אמנם לקח לי קצת זמן, אבל נדמה לי שהפנמתי והטמעתי. אמנם שמעתי אינטרודקשן, שתי הרצאות ושני פאנלים במחצית הראשונה של הכנס, אבל מסקנות, הגעתי רק לשתיים (אני אומרת “רק” שתיים, ויש שיאמרו ששתי מסקנות הן לא עניין של מה בכך. הו, הבדלי הפרספקטיבה הקטנים).

אז קודם כל, כדי לא למתוח איש, אסיר דאגה מלבכם – פודקאסטים אני לא אתחיל לייצר (סליחה מראש לקהל מוגבלי הראיה) ווורדפרס אני לא מתכננת להתקין (נוח לי כאן, בבלוגלי). אבל ההרצאות של לורל והפאנל העסקי גילגלו אצלי כמה גלגלי שיניים בראש. מזל שאני דואגת לשמן את המנגנון מדי פעם.

המסקנה הראשונה היא העסקית מביניהן. כהייטקיסטית מתחילה בחברת סטארט אפ ליברלית, אני תמיד מחפשת הזדמנויות להבריק. כרגיל, ההזדמנויות האלה עולות לי בלא מעט שעות שינה ובעודפי מתח המצטברים בכתפיים ובאזור התפוס הזה של העורף. כתיבת איזה מסמך חיוני בעשר בלילה או שיפור קוד לא שלי, כולם מרצפים בעיניי את הדרך אל התפקידים שאני נהנית לגלגל את שמם על הלשון: ראש צוות אינטגרציה, סמנכ”לית פיתוח עסקי ושאר זוטות.

אז הפעם, הפאנל על הבלוג ככלי לפיתוח עסקי הוא שהדליק את אותה נורה שימושית מעל הראש, שמאותתת לי על פוטנציאל שלא כדאי לפספס. מיפיתי כמה חוסרים בהצעה וכבר נגשתי לאיש השיווק השלנו בהצעה מהפכנית למדי: להפוך את האתר הגרוטאתי שלנו (שכמעט מבייש חברה שנמצאת בתחום הגובל בתעשיית משחקי המחשב) לבלוג שיכיל גם את כל אגפי התוכן הנדרשים, גם מאמרים מעניינים מתחום הגיימינג והאלגוריתמיקה וגם פרטים מעניינים מההתקדמויות בחברה (ובאמת שיש כאלה). כמובן שבסופו של דבר, אם וכשיוחלט לממש את ההצעה, התקנת הוורדפרס תיפול עלי בוודאות, אבל כמו שאמרתי – כל צעד הוא צעד אל פסגה כלשהי 🙂

ההרצאה השניה שפגעה במטרה, בצורה ממוקדת במיוחד הייתה של לורל, דוגמא בפני עצמה לכריזמה שמומלץ שתהיה למרצה. ההרצאה נסובה סביב טיפים כלליים לבלוגינג, קידום בלוגים ויצירת עניין ודיאלוג בקרב קהל הקוראים, תוך הדגשה בריאה של חשיבתו של עיצוב נבון, תוכן איכותי, עדכון מתמיד ואמינות האינפורמציה העולה לכתב.

במהלך רוב ההרצאה, הנהתי בהסכמה ובחיוך. מאז שאני זוכרת את עצמי, השתייכתי לקבוצת הנפשות הסולידיות שיודעות להשיג את שלהן, בעורמה, בנועם ובעיצוב מעודן. את מיעוט התגובות בבלוג שלי לא יחסתי מעולם לחולות רעות כמו עיצוב קלוקל, שימוש בפונט נרקיסים או ריבוי שגיאות כתיב. אם כבר תמיד חשדתי בדברים שעליהם אני כותבת – אישיים, מיניים ומפוקפקים למדי או טכנולוגיים, משעממים למרבית האנשים ועדיין מפוקפקים למדי.

לורל טענה לעומת זאת, וערערה את יציבות מגדל הקלפים שלי, שכדי ליצור בלוג פעיל הן מבחינת הכותב והן מבחינת הקורא – יש להשאיר לקוראים מקום לביטוי. להשאיר שאלות בגוף הכתוב, תשובות חסרות, ביטויים מוטלים בספק, קצוות לא סגורים. ליצור בקורא את התחושה שזקוקים לו כאן, שהוא יכול לעזור, שהוא רצוי ונחוץ.

ואילו אני, מעולם לא הייתי טובה בליצור את תחושת הנחיצות הזו אצל בני אדם. למרות שלפעמים אני משתוקקת למי שיקח ויקפל אותי בין ידיו, אני לא מוכנה לתת לעיניי לשדר את החולשה הזו. הנוכחות והחשיבה שלי הן דומיננטיות להחריד, וכך, למרות שאני חושקת באדם שנוכחותו לא תפחת משלי, אני ממאנת להקטין את עצמי או האגו התפוח שלי מיוזמתי האישית. נקודת חולשה של ממש בקרבי, הן כדמות וירטואלית והן כדמות ממשית.

אולי בדיוק זו הבעיה כאן, בבלוג (האם זו בעיה בעצם?)? אולי בעצם אני סוגרת הרמטית את כל הקצוות, מנערת מעלי כל רצון בפרספקטיבה חיצונית ושולחת את כולם הביתה, לא מסופקים ועם כאב מציק במפשעה? אולי אני פשוט לוקחת את הבמה רק לעצמי ולא משאירה מקום, אפילו בשוליים, לאף אחד אחר, גם כאן וגם במציאות?

6 thoughts to “פוסט פוסט וורדקמפ

  • sickbar

    כמי שקורא אותך זמן לא רב, הרושם שיש לי מהבלוג מביא אותי למסקנה שאולי את מאיימת על הרבה מהאנשים שקוראים פה:
    את מרשימה בכתיבה שלך
    את כותבת על נושאים שלא כל אחד מוכן להעיז ולהגיב – מהסיבות שציינת.

    השאלה שעולה מתוך מה שכתבת (וגורמת לי לחשוב על הבלוג שלי) היא מה אפשר לעשות כדי לעודד את הדו-דיח מבלי לפגוע באיכות הכתיבה ובתחום הכתיבה שבחרת?

    Reply
  • טל גלילי

    אהלן.
    במסגרת המעבר שלי של “מה כתבו על וורדקמפ”, אני נתקל בדבריך בהנאה עצומה – תודה על הפירגון.
    מלבד זה, הנקודה שהבאת מלוריל היא נקודה שגם לי לא פשוט איתה – של לתת לאנשים מרחב להביא את עצמם (אפילו כשאנחנו כבר יודעים מראש דברים שיש להם לומר).
    בשיחה עם אנשים זה עוד יחסית קל לי, על גבי הבלוג (אני מודה) שזה מאד קשה לי לביצוע (וכנראה שזה עוד אחד מהנקודות בהן יש מרחק בין החובבנות שלי, למקצוענות של לוריל).

    לגבי הרצון שלך להקים בלוג, את מוזמנת לפנות אלי בשאלות אם יש, ואעזור במה שאוכל. אני שמח שההרצאות איפשרו לך לזהות את הצורך הזה אצלך בחברה.

    בכבוד,
    טל.

    Reply
  • liz

    השאלה שמעניינת אותי באמת היא מתי הבלוג הפך מסוג של כתיבה למגרה, שמראש מניחה קהל קטן ופסיבי למדי, לכתיבה עיתונאית כמעט, שמחפשת את החשיפה, התהילה ואת יצירת הקשר עם הקוראים?

    Reply
  • מרים שוואב

    הי – אני מאוד שמחה שהפאנל שלנו על בלוגים ככלי שיווקי נתן לך השראה ליישם את הרעיון! באמת שזה משמח אותי, ואני מאחלת לך ולחברה שלך הצלחה בנושא. וכמו שטל אמר, אם יש לכם שאלות, אני אשמח לעזור.

    Reply
  • טל גלילי

    אהלן פרוזן. לשאלתך:
    “השאלה שמעניינת אותי באמת היא מתי הבלוג הפך מסוג של כתיבה למגרה, שמראש מניחה קהל קטן ופסיבי למדי, לכתיבה עיתונאית כמעט, שמחפשת את החשיפה, התהילה ואת יצירת הקשר עם הקוראים?”

    דעתי:
    יש פה כמה דברים. ראשית, לא כל הבלוגרים הם כאלה (את פשוט תכירי בעיקר את אלו שהם כן כאלה – כי הבלוגרים שאינם משקיעים בהפצה ובחשיפה, את פשוט לא תחשפי אליהם).
    שנית, עצם זה שהבלוג מאפשר חשיפה לתוכן שנגיש למליוני אנשים, אוטומאטית מזמין כותבים שמעוניינים לחשוף את מרכולתם לקהל הפוטנציאלי הזה – לכן שאלת ה “מתי זה קרה” תקבל מענה לפי מתי שאנשים גילו שהם יכולים (ורוצים) להשתמש בבלוגים לצורך זה.
    השאלה הבאה תהיה כיצד אנשים גילו זאת, ופה אנחנו קצת נכנסים לשאלת ההפצה של ממים תרבותיים. שזה תחום שאני לא מבין בו יותר מידי, למרות שאני מתאר לעצמי שהוא ממש מרתק.

    ברכות,
    טל.

    Reply
  • The man behind the machine

    כמישהו שקורא אותך פעם בכמה זמן, אני חייב לענות על זה.

    אני בעקרון מסכים עם זיו. הכתיבה שלך, למרות שהיא מאוד איכותית ואת מצטיירת כאדם מאוד אינטיליגנטי עם פרספקטיבה מיוחדת על החיים, היא בדרך כלל על נושאים שלרוב האוכלוסיה נראים פרינג’יים ומאיימים. אני יודע שאני, כמישהו שלא יכול בכלל לחשוב על בדס”מ כמשהו שהייתי רוצה לעסוק בו אי פעם, מרגיש מאוד מוזר לקרוא את הפוסטים שלך בנושא (ולכן קורא רק פעם בכמה זמן), שלא לדבר על להגיב. זו גם הסיבה שעד היום לא הגעת לקורא הרסס שלי. עם בלוגך הסליחה.

    בסופו של יום, הבלוג הוא שלך, אישי ופרטי. כתבי את מה שאת רוצה. אם תקבלי תגובות – זה רווח נקי מבחינתך. אם לא, לפחות הוצאת את זה החוצה ובסופו של יום, זה מה שבאמת חשוב, למרות כל מה שנאמר באותו כנס.

    אגב, די ברור שלא תגלי לי (אולי במייל? o_O), אבל הייתי ממש שמח לדעת במה את והחברה שלך באמת עוסקות, כי זה נשמע לי כמו משהו ממש כיפי… 🙂

    Reply

Leave a comment

Your email address will not be published.

Dada.net.pl