יש ימים בהם נדמה לי שהמזח עשוי זכוכית והראש שלי עשוי מאבן.
בימים כאלה אני לועגת לרציף, מתנגחת ומשתלחת בו.
צוחקת לעמידתו האיתנה, שסופה להתמוטט תחת כוחותי הבלתי נלאים.

ויש ימים בהם אני מבינה מה אני באמת: עוד גל סורר ומורה.
עוד תנודה ארעית של נוזל סמיך ועכור, כנגד קיר עצום
שנבנה הרבה לפני וישאר איתן גם אחרי שאהפוך לקצף ואתפייד.

Leave a comment

Your email address will not be published.

Dada.net.pl