רוב תודות לג’ייק על התמיכה, על הטרמפ המפתיע הביתה ובעיקר על זה שהוא לא ויתר על האפשרות לתעד את הפדיחות הפונציאליות שטומן בחובו מפגש בין בלונדינית לגוש מתכת עם מנוע – אפילו ביום שישי בבוקר.

קיוויתי שזה יהיה מסובך יותר, אבל המיו 100 האדום בהחלט מצליח לגרום לכל הקונספט של רכיבה על אופנוע להרגיש פשוט מדי. כאילו, כשהטוסיק שלך ממוקם על המושב הנוח של בימבה אדומה ששוקלת כמו דוגמנית אנורקטית אחרי איזה נשנוש סושי פרוע ונשמעת כמו שילוב לא מוצלח בין פינצ’ר למכונת תפירה, קל מדי לשכוח שהתכנסנו כאן היום כדי לרכב על אופנועים – אותן חיות מלוכסנות עיניים ודקות שלדה שמשייטות בכבישים במהירויות מפלילות – ולחשוב שפשוט באתי לעשות סיבוב על אופניים בפארק.

אבל בינתיים זה באמת היה די פשוט. לקח לי בערך שעה וכבר סימנו אותי כתלמידה המצטיינת שאני רגילה להיות. חמש דקות של התחלות נסיעה, עשר דקות של “השתחלויות” בין שני קווים ישרים ועוד מבחר של סללומים, שמיניות ובייגלים בגדלים שונים הספיקו למדריך הקשוח שלי (העונה גם לשם הקשוח ‘אבי’) כדי לקרוץ אלי בחיוך, להעניק לי כלאחר כבוד את התואר ‘זורמת’ ולהניד בראשו לכיוון ה YAMAHA YBR 250  שיחכה לי החל מהשיעור הבא, כולו כסוף ומופקר, בפינת המגרש.

מהשיעור יצאתי קצת מסטולה מאושר וכבר דמייתי את הפוסט הזה עולה לאוויר תחת כותרת מפוקפקת בסגנון של “ליזוזום במהירות הוורום!”, כשהוא מתובל במגוון אמירות מלודרמתיות וקלישאתיות על מהירות, חופש, ניגודים וצמיחה ומואר בכמה צילומים שלי מחוייכת בשמלה פרחונית ושיער מתבדר.

זה קצת עצוב לי לומר, אבל התמונות לא היו מה שקיוויתי לראות. אולי זה כי בכלל לבשתי מכנסיים ואולי זה כי אני קצת נאיבית, אבל ציפיתי לראות כוסית על אופנוע. טוב נו, לא כוסית – אבל אותי – קופצנית, קלילה ומחוייכת. במקום זה קיבלתי דמות שחורה וממוכנסת, עם אפוד זוהר של שיפוצניקים, גבות מכווצות בריכוז ורעמה מעוכה תחת קסדת-סיר-לילה מכוערת. הדימוי הסקסי של אופנועים נסדק לנגד עיני – יכול להיות שמי שמחזיק את הכידון אוטומטית הופך להיות הגבר-גבר ובשביל הנערות עם הסרפן ונעלי העקב בשווי אלפייה ומעלה שומרים את המושב האחורי?

‘זה כמו המדים בבקו”ם’, ג’ייק אמר לי לרגל המרמור הטרי, ‘בהתחלה זה מרגיש מגוכח, אבל אז המדים מתרככים ואיתם גם אנחנו ובסוף – מתרגלים’. ובאמת, במבט שני ושלישי התמונות כבר נראו לי סבירות יותר – השיער אולי מעוך ברישול, אבל זה גם מזכיר קצת חתול אחרי אמבטיה טובה, הריכוז הגיוני, את האפוד הצלחתי דווקא לתחוב בחן מתחת לחגורה והחיוך בזווית הפה מקרין איזו הנאה קסומה שאני יכולה לזהות גם בדיעבד מבעד למשקפי השמש.  אולי זה נראה קצת אחרת, אבל בשורה התחתונה זו עדיין אני.

אז בינתיים שיעור אחד מאחוריי. אני מבטיחה לדווח מהשטח על הדרך שלי אל ה A1 המובטח (הצעד הבא – תיאוריה!). מה שבטוח, בתמונות הבאות כבר יהיו אופנוע אמיתי, מכנסיים צמודים ומגפיים מעור. 🙂

בינתיים – העדויות המרשיעות לעיונכם –

4 thoughts to “ליזוזום במהירות הוורום

  • עמית אלמנה

    איזה יופי!!
    בקרוב אצלי 🙂

    Reply
  • liz

    בקרוב אצלך מה? 🙂

    Reply
  • אילה

    לי דוווקא התמונות נראות כוסיות בעליל 🙂

    Reply
  • ליזוזום

    וול ספאנק יו דארלינג 🙂

    Reply

Leave a comment to אילה Cancel reply

Your email address will not be published.