לבית שלי, חמישה מטרים על ארבעה, כפול שתי קומות, פלוס חצר, יש רצפה מצויירת. במרחק של מרצפת בנאלית אחת מהקיר, עוברת מסגרת שחורה מעוטרת מעויינים, הכולאת בתוכה פרחים בעלי שמונה עלי כותרת. המדרגות אל הקומה השניה, המרוצפת לוחות עץ חשוף, עשויות פלדה במרקם תעשייתי. הצבע שעליהן כבר מתחיל להכנע לכתמי חלודה כתמתמים בפינות, אבל הקונסטרוקציה משדרת יציבות מספקת כדי לעשות את הדרך למטה, מהמיטה לשירותים, בשלוש בלילה גם מבלי להדליק את האור.

לפנות ערב, בשעה שבה השמש מסנוורת את החלונות, אני אוהבת לשבת על המדרגה השביעית ולדמיין שאני מסתתרת בכוך. יש בכוכים משהו מגונן, במיוחד בימים בהם הלב לא במיטבו. הראש שעון על דופן הפתח שבתקרה, הרגליים צמודות לקיר, הגב נח על המדרגה שמאחורי. מה שנפלא במדרגה הזו, זה שלא תמיד זה מתקבל בהבנה לזחול אל מתחת לשולחן עם בקבוק וויסקי בלי כוס ולהסתתר מהעולם, אבל בתחום הזה, למדרגות יש דווקא לגיטימציה מכאן ועד להודעה חדשה.

הממלכה הזעירה שלי פרוסה תחתי, ממרומי המדרגה השביעית. הפרחים פורחים על הרצפה המצויירת, המוארת דרך הוילון הלבן. הכלים שעל השיש מחזירים את הקרניים הבודדות שמסתננות תחתיו. הפרורים בתחתית התנור מזכירים את העוגיות שעוד צריך לאפות ועשן הסיגריות שולח עננים ובריזה של ערב אל השמיים שכולם שלי. שלי שלי שלי. סוף סוף. קצת שקט.

ארבעה חודשים, ואל תדייקו אתי בקטנות, עברו מאז ששלפתי את עצמי מתוך הפלונטר המר-מתוק שהסתבכתי בו ושינעתי את עצמי, שוב לבדי, ליפו. אבל גם כשאני מטיילת בסמטאות של שוק הפשפשים, המוארות בידי מאות נורות צבעוניות, כעניין שבשגרה – הלב עדיין לא שלם. למרות האהבה החדשה, למרות הסדר שפושט בחיים שלי, קורא אותי לאושר, אני עדיין מדמיינת לפעמים את רוחות הרפאים מהעבר פולשות אל תוך הממלכה שלי ועושות בה כשלהן.

אני יודעת שאני צריכה למצוא תשובות, לפתור את הדברים, להמשיך הלאה – אבל זה כל כך קשה. מי יוכל לומר לי איך? אני מנסה למצוא דרכים לסגור את זה מבלי לפתוח את זה מחדש. אני לא רוצה לסבול שוב, למרות שיש בי חלק שרוצה, כמו דון קישוט, לזרוק את כל הטוב שיש לי ולהלחם בתחנות הרוח שלך שוב ושוב עד הסוף הצפוי, המטופש, המר.

במקום, בעוד שלושה ימים, אחרי מרתון עבודה היסטרי, אריזות קדחתניות וגרעון פיננסי מטריד, אני אסע לחו”ל. שבועיים ופיפס של שכחה מתוקה ברכבות אירופאיות. אני אתגעגע. אליך, אליכם, אלינו. משם כבר נמשיך. איך? הלוואי שהייתי יודעת.

לדירה שלי יש רצפה מצויירת
לבית שלי יש רצפה מצויירת

One thought to “לבית שלי יש רצפה מצויירת”

  • Casper the Friendly Ghost

    Kill two birds with one stone- write a book. God knows you’ve got what it takes.

    Reply

Leave a comment

Your email address will not be published.