בוא נעשה רומנטיקה בריאה
בטעם תרד, בצבעי פסטל
בריח מרכך כביסה,
על פני סדינים שמתוחים היטב.
בוא נעשה רומנטיקה בריאה
בטעם תרד, בצבעי פסטל
בריח מרכך כביסה,
על פני סדינים שמתוחים היטב.
לפני כמה שבועות ממש, שותפי לצוות ואני, מותשים ומיואשים ממאסות הספאם שמגיעות לתיבת הדואר שלנו, החלטנו לעשות מעשה. לא, עוד לא החלטנו לפצוח במסע נקמה אכזרי, אה-לה Kill Bill, שבו נצוד ונשחט כל נפש שהחליטה שאני צריכה להגדיל את הנקניקייה שלי בשקל תשעים ואפילו לא הקמנו שרת שיפרוץ לכל שרת שממנו נשלח הספאם וישים שם תמונות של 2Girls1Cup.
בדירה מרווחת במיקום הכי רע בתל אביב, בקור הלילי, על קלידים, תופים, גיטרה ועוד כמה כלי נשיפה, ספגתי טונים נמוכים ונעימים של ג’אז. הצלילים ליטפו את הלחי ביד עדינה והתכרבלתי בחיקו של ידיד, מתפללת לשמיכת פוך, חיבוק חם וקפה (דווקא לא שוקו 🙂 ) חם עוד יותר. השיר הבא היה קצבי יותר. הרגליים כאילו התעוררו […]
…And in her eyes In her eyes I didn’t see her eyes “but the wind that blew the fire that was she פיסת אומנות שגרמה לי התרגשות, עד כדי האצת פעימות הלב. כמה נעים לגלות מדי פעם יצירה שמצליחה לעשות את זה. התמונה צולמה במוזיאון לאומנות בת זמננו בסלוניקי, יוון.
