רציתי למצוא אתך
ולא מצאתי אתך
רציתי לרקוד אתך
אבל רקדתי לבד
עטויית לבבות מרצדים
וקווי המתאר השחומים שלך
מרחפים לצדי.
רציתי למצוא אתך
ולא מצאתי אתך
רציתי לרקוד אתך
אבל רקדתי לבד
עטויית לבבות מרצדים
וקווי המתאר השחומים שלך
מרחפים לצדי.
לבית שלי, חמישה מטרים על ארבעה, כפול שתי קומות, פלוס חצר, יש רצפה מצויירת. במרחק של מרצפת בנאלית אחת מהקיר, עוברת מסגרת שחורה מעוטרת מעויינים, הכולאת בתוכה פרחים בעלי שמונה עלי כותרת. המדרגות אל הקומה השניה, המרוצפת לוחות עץ חשוף, עשויות פלדה במרקם תעשייתי. הצבע שעליהן כבר מתחיל להכנע לכתמי חלודה כתמתמים בפינות, אבל הקונסטרוקציה משדרת יציבות מספקת כדי לעשות את הדרך למטה, מהמיטה לשירותים, בשלוש בלילה גם מבלי להדליק את האור.
לפני חצי שנה, בעיצומם של דילוגים בין מדינות אירופאיות אקראיות ובין בירה לבירה, זה נראה כמו רעיון לא רע בכלל. מה רע בחצי שנה אינטנסיבית של הוכחה עצמית? בהתחשב בעובדה שרוב חיי אני מתנהלת בתפוקה של שישים-שבעים אחוז לכל היותר, למתוח את הגבולות לכיוון התשעים לסמסטר אחד נשמע לי מאיים פחות מלצפות ברגע של היסח הדעת בפרק של האח הגדול.
גם עכשיו, דקה לפני שאני חותמת על החוזה, אני עדיין לא יודעת מה עדיף. אולי היה כדאי להשאיר את זה ככה? לקח לנו שנה שלמה להגיע לסטטוס קוו הזה שעושה לי כל כך טוב. כשאני חושבת על זה ליותר משלושה רגעים ברציפות – לשים את הכל על כף המאזניים ולהסתכן בלאבד את החבר הכי טוב שלי בשם רעיון ספונטני שצץ לפני כמה חודשים – נשמע לי כמו טירוף.
שגיאה קטנה ומטופשת גרמה לכך שמחקתי את העיצוב של הבלוג שלי היום. חשבתי לשחזר את הרקע הירקרק הקודם – אבל בסופו של דבר החלטתי להשלים עם רוע הגזירה. אז הנה הוא העיצוב החדש 😉
כשהטוסיק שלך ממוקם על המושב הנוח של בימבה אדומה ששוקלת כמו דוגמנית אנורקטית אחרי איזה נשנוש סושי פרוע ונשמעת כמו שילוב לא מוצלח בין פינצ’ר למכונת תפירה, קל מדי לשכוח שהתכנסנו כאן היום כדי לרכב על אופנועים.
כשהתיישבתי במכונית לבד בפעם הראשונה, רק לפני כמה ימים, דאגתי שלפני שאני אחזיר את הרכב השכור, אני אצטרך לעבור בתחנת דלק לאוורור וייבוש של המושבים מהזיעה הקרה שלי.
מדינת קליפורניה אישרה נישואי בני זוג מאותו מין והשמחה גדולה. למרות שהתחושה הכללית שלי היא שמוסד הנישואים הוא קצת אאוט-דייטד בימינו, אבל אין שום סיבה למנוע מאנשים את השמחה שבהכרזה, הנאיבית מעט, לאהוב אחד השני לעולם ועד.
אז גברים, נשים וקשישים צובאים על עיריות קליפורניה ואצלנו הטוקבקיסטים כבר משננים את הסכינים. אמנם הופתעתי מרוב התגובות החיוביות והאוהדות, שגם הן הופכות, כמאמר אחת מהן “את העולם למקום טוב יותר”, אבל כרגיל בין ברכה לאנחת רווחה, הסתננו גם אותן תגובות שאני רגילה להן:
דיברתי אמש עם ויזה כאל, ולחלוטין במקרה נודע לי שהחל ב 1 ביולי אמורה להכנס לתוקף הרפורמה הנרחבת בתעריפון העמלות של חברות האשראי. יתכן שחלקיכם מודעים לשינוי הקרב ובא, אבל אם אתם לא – כדאי לדעת ולהערך בהתאם:
מעניין לראות כיצד מקרים אישיים של עובדי גוגל משפיעים על המוצרים שמגיעים בסופו של דבר לבתים של כולנו. הניצנים הראשונים להתעניינותה של גוגל בתחום הבריאות הופיעו עוד בסוף 2006, כשבעקבות מחלת אמו, אדם בוסוורת’, סמנכ”ל פיתוח בגוגל, החליט ליזום את הקמתה של פלטפורמה שתאפשר ריכוז וארגון מידע רפואי, שיפור הנגישות לתיקים רפואיים, דירוג רופאים והתמחויותיהם […]
