לחזור (כשעוד היה חורף)
גם הבניינים לא נשארים מאחור

קר בחוץ והשמיים אפורים. גשום. מחשיך. שאריות אחרונות של חורף שנגמר מבלי ששמתי לב. המלצרית נגשת אלי עם שני תפריטים ושתי כוסיות קטנות של יין חם. “לא צריך שתיים”, אני אומרת לה. “את לבד?” היא עונה בפליאה מהולה בהשתתפות חרישית בצערי, בעודה אוספת חזרה את התפריט השני לחיקה. אני שוקלת האם לענות לה ברצינות מלאה שמחכים לי בבית, אבל בוחרת להנהן. מה אכפת לי בכלל. “שיהיו לך שתיהן” היא אומרת, רומזת שבהן אטביע את יגוני הבלתי קיים. אז אני מזמינה עוד אחת, בגודל מלא. למה לי לשבור את התדמית?

Read more
יופי

בדירה מרווחת במיקום הכי רע בתל אביב, בקור הלילי, על קלידים, תופים, גיטרה ועוד כמה כלי נשיפה, ספגתי טונים נמוכים ונעימים של ג’אז. הצלילים ליטפו את הלחי ביד עדינה והתכרבלתי בחיקו של ידיד, מתפללת לשמיכת פוך, חיבוק חם וקפה (דווקא לא שוקו 🙂 ) חם עוד יותר. השיר הבא היה קצבי יותר. הרגליים כאילו התעוררו […]

Read more
Dada.net.pl